הקדמה
:
לפני בקשה שהגישו המבקשים, התובעים בתיק העיקרי (להלן:
"המבקשים") להוציא צו למסירת שאלון, צו גילוי מסמכים, צו גילוי מסמך פלוני וצו לעיון במסמכים כנגד המשיב, הנתבע מס' 4 (להלן:
"המשיב").
בקשה זו הוגשה לאחר שלטענת המבקשים, פנו ביום 17/5/10 למשיב בדרישה להשיב על שאלון, למסור תצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי, להעביר לעיון המבקשים העתק של כל המסמכים שיגולו על ידו בתצהיר הגילוי וכן להודות בעובדות.
על פי הנטען, המשיב סירב לקיים את דרישת המבקשים להשיב על שאלון (ולא התייחס כלל ליתר הדרישות), ובמסגרת מכתב מיום 9/6/10 ששיגר בא כוחו לבא כוח המבקשים, דחה את פנייתם.
הבקשה והתגובה
:
לטענת המבקשים, זכותם לעיין במסמכי הצד שכנגד ולהציג לו שאלונים הינה זכות דיונית בסיסית שנקבעה בדין והוכרה בהלכה הפסוקה. על פי הנטען, תחולתה של זכות זו רחבה, וניתן לסטות ממנה רק במקרים חריגים, שלא הוכחו על ידי המשיב במקרה שלפנינו.
כן טוענים המבקשים כי סירובו של המשיב ליתן מענה ענייני לדרישה שהופנתה אליו מצדם רק מהטעם שלדבריו ההליך נגדו אינו מוצדק, אינה יכולה לעמוד ואין בה כדי לפטור אותו מחובותיו הדיוניות, בייחוד מקום בו, לטענתם, הוא המושך בחוטים ועומד מאחורי יתר הנתבעים, והוא שגרם, בין היתר באמצעותם, לצורך בהגשת התביעה מלכתחילה.
עוד טוענים המבקשים כי השאלות בשאלון והמסמכים הספציפיים שהגילוי והעיון בהם התבקש, הינם ממוקדים, רלוונטיים למשפט המתנהל, נוגעים לעניינים השנויים במחלוקת ודרושים על מנת לאפשר דיון הוגן וכדי לחסוך הוצאות.
מנגד, לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה.
המשיב טוען כי לאור הסכמתו שהדין הישראלי לא מאפשר קיום בוררות בי הצדדים, אין כל טעם בקיום ההליך, בייחוד בהתחשב בכך שעצם סמכותו של בית משפט זה ליתן סעדים כמבוקש בכתב התביעה מוטלת בספק ולא הובהרה על ידי המבקשים.
לטענת המשיב, לאור הסכמתו כי המבקשים זכאים לקבל את הסעד המבוקש על ידם ולאור העובדה שלא היה מקום לערבו בהליך מלכתחילה, אין במתן צו לעניין שאלון וגילוי מסמכים כדי לקדם דיון הוגן ו/או לחסוך בהוצאות, ככל שהדברים אמורים לגביו.
בנוסף, לטענת המשיב, לאור העובדה שאין לו כל מעמד בנתבעת מס' 3, הרי שגם ביחס לזו אין מקום להציג לו שאלון או לדרוש ממנו לגלות מסמכים.
המבקשים, בתשובתם לתגובת המשיב, טוענים כי טענת המשיב לפיה התביעה אינה רלוונטית כלפיו, אין בה כדי לסייע לו, כיוון שאין אנו דנים כעת בבקשה לסילוק על הסף, ובקשה כזו כלל לא הוגשה, כך שכל עוד המשיב הינו בעל דין, חלה עליו חובה למסור מסמכים ולתת תשובות לשאלון, ועל בית המשפט לחייבו לעשות כן.
לטענת המבקשים, הואיל והמשיב כלל לא טען שהמסמכים המבוקשים והשאלות שהופנו אליו הינם בלתי רלוונטיים לתביעה, ובהיותו צד להליך, עליו למסור את כל המידע שבידיו הדרוש על מנת לאפשר דיון הוגן ולחסוך בהוצאות, ואשר יש בו כדי לשפוך אור על השאלות העובדתיות הטעונות הכרעה.
על פי הנטען, במידה ובית המשפט לא ייעתר לבקשה ולא יורה למשיב לגלות את המסמכים ולהשיב לשאלון, כי אז קיים חשש ממשי שזכויות המבקשים תקופחנה ויוצב בפניהם קושי של ממש בבואם להוכיח את תביעתם.
לבסוף, טוענים המבקשים כי יש לדחות את טענת המשיב לפיה אין לו כל תפקיד בנתבעת מס' 3, שלא הוכחה, ומוסיפים וטוענים כי המשיב לא טען שאין בידיו את המסמכים ו/או שאינו יכול להשיב על השאלות ואף לא הצביע על שאלה או מסמך מסוים שלשיטתו אינם קשורים אליו, וגם מטעם זה יש לחייבו לגלות את המסמכים ולהשיב לשאלות כמבוקש.
דיון והכרעה
:
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש להיעתר לבקשה ואני מורה למשיב ליתן תצהיר גילוי מסמכים כללי וכן אני מורה לו לגלות את המסמכים שגילויים נתבקש בבקשה מיום 4/7/10 ולאפשר עיון בהם, וכן אני מורה לו להשיב לשאלונים, כפי שנתבקש.
"נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט הוא גילוי מירבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס בעלי הדין בהבטיחו עשיית משפט, והוא משרת גם את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה" (א' גורן
"סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, תשס"ט - 2009) (להלן:
"גורן"), בעמ' 198).